טעמים ורוח מחוזות שונים בסאול – בתי קפה ושוקים מקומיים.

סיאול, בגלל גודלה, מכילה מגוון עצום של תרבויות וסגנונות חיים. במרכז העיר, אנשים עובדים שמונה שעות ביום ומנסים להתקיים. עם זאת, מעבר ל"צורך", יש "הנאה", ובתוכה לעיתים קרובות אנחנו רוצים לברוח מה"מציאות". לכן, אנשים מחפשים מקומות מחוץ למטרופולין הגדול, "אזורים כפריים". אבל ה"אזור הכפרי" הזה לא חייב להיות רחוק. בצד של סיאול, מעבר נהר האן, במרחק של כמה תחנות בלבד, קיימת אווירה "כפרית". במאמר זה, אציג בתי קפה ושוקי מסורתיים הממוקמים באזורים נגישים בתוך סיאול, ואציע "הרפתקה שניתן לחוות מבלי לעזוב את סיאול". מקומות אלה הם מקום להקל על בדידות, ומרחב לשכוח את המתחים של היומיום. אולי, בחג הקרוב, כדאי לכם לצאת לשם עם תחושה של ציפייה.

1. תחושת המקום של מוקפו בשוק העתיק של אנסאן, במרחק תחנה אחת מתחנת הרכבת התחתית

כשיוצאים מתחנת אנסאן בצפון מחוז קאנגבוק של סיאול, לאחר הליכה של כ-10 דקות, מגיעים לשוק המסורתי שנקרא "שוק אנסאן העתיק". המקום הזה מעורר תחושה של מוקפו משנות ה-50. יש כאן מבנים עתיקים הבנויים מלבנים, שלטים ישנים ומסעדות עם שילוט בקוריאנית. אפשר לראות נשים מבוגרות המוכרות דברים מארגזים של נייר טישו. למרות שזהו מקום ב"סיאול", הוא מעניק תחושה כאילו הגעתם לכפר נמל קטן במחוז גאנגוון. בדרך כלל, כשחושבים על "טיול למחוזות מרוחקים", חושבים על בוסאן, טאיו או ג'וללה. אבל גם בסיאול יש מקומות שבהם אפשר לחוש את האווירה של מחוזות אחרים.

הפופולרי ביותר בשוק אנסאן העתיק הוא "בית המרק מיסו". המסעדה הזאת, עם משטח הבישול הישן והעציצים המונחים בקופסאות ישנות, גורמת לשכוח לרגע שאתם "בסיאול". ריח המרק הבשר גורם לכם לחשוב שהוא מגיע ממקום אחר. למעשה, המסעדה הזאת משלבת את שיטת החימום המסורתית עם שולחנות שמסתובבים במהירות ואווירה כמו בחממה. מומלץ להזמין "רוֹל ביצים" ו"אוקצ'יני בוקום" (ירקות מוקפצים עם תמנון). הטעמים עשירים יותר מכל מסעדה בסיאול, והחוויה הופכת למשהו עמוק יותר כשאתם חולקים את האוכל עם אחרים. אפשר לבלות יום שלם כאן ולהרגיש שאתם "נכנסים לזיכרונות של מישהו".

2. אווירת הכפר של מחוז גאנגבוק ב"ארטה קפה" בשִ'ינְלִים-דונג

הקפה "ארטה" הממוקם בשִ'ינְלִים-דונג בסיאול, גורם לכם להרגיש שאתם נמצאים בכפר מרוחק ברגע שאתם נכנסים. העיצוב של הקפה כולל ציורי מים על קירות בטון, ובחלק הפנימי יש תצוגה של כלי חקלאות עתיקים, כמו במוזיאון. השולחנות עשויים מעץ מגולף, ובדלפק ההזמנות יש "פַּצ'וֹגָאן" (משחת פלפל קוריאנית) ו"קימצ'י". המקום הזה הוא לא רק מקום לשתות קפה, אלא "מקום לשמוע את הקולות של המחוזות".

התפריט המומלץ ב"ארטה קפה" הוא "מרק תפוחי אדמה" ו"מַאקצ'ָאנְג" (קיבה של כבשים). אלו מאכלים נפוצים במחוז גאנגבוק. מרק תפוחי האדמה מכינים בצורה כה עשירה, כאילו הוא "טחון במכונה", והוא שונה מאוד מ"מרק תפוחי אדמה" שנמצא בדרך כלל בשוק. ה-"מַאקצ'ָאנְג" הוא מאכל עדין וטעים, עם טעם שנשאר לאורך זמן, והוא גורם לכם לשכוח לחלוטין את הריח של הבשר. "אורִיבָּפ" (אורז עם שמן), שנאמר שהוא נבנה על פי שיטה מסורתית של כפר חקלאי, מעניק תחושה של רוגע. מפתיע לגלות שניתן לחוות רגשות כאלה בסיאול. בעל הקפה אומר שהמקום הזה הוא "בית מסורתי בתוך סיאול". המשפט הזה גורם לכם להבין שוב "שאתם בסיאול".

3. "ליל בוסאן" שנראה מ-"דונגדה-מון" - בית הקפה "סול דרופ" והתרבות שמסביב

"דונגדה-מון" בסיאול, כבר לא מייצגת רק "שוק עולמי" או "לוטה וורלד". במיוחד, בית הקפה "סול דרופ" הממוקם ליד שוק דונגדה-מון, מזכיר בית קפה בסגנון "אירופאי" שקשה למצוא בסיאול. אבל, האווירה שם טומנת בחובה את "ליל בוסאן". בית הקפה הזה ממוקם בשכונה שקטה, ומשופץ מבניין ישן. מחוץ לחלונות הגדולים יש גינה קוריאנית, ובפנים אפשר לראות כתב יד של "בעל בית הקפה הצעיר" שהגיע מבאנגפו.

הקפה "ברזיל בלנד" שנשמר ב-"סול דרופ", מרגיש כמו "בוקר בוסאן" בזמן שהמלצר מכין אותו. ליד בית הקפה יש שוק עתיק, ובתוכו מסעדות המוכרות "ביבימבאפ" (אורז עם ירקות) או "סונדאי גוק" (מרק דם). מכל הדברים האלה, אפשר להרגיש ש"הגבול בין העיר נמחק". בית הקפה הזה הוא לא רק מקום למכור קפה, אלא "נקודת התחלה לטיול" מ-"כאן" ל-"שם". והמסע הזה מתחיל בלב סיאול.

גם בלי לעזוב את סיאול, אנחנו יכולים לפגוש את "המחוזות". כשמבינים שזה לא רחוק מהמרכז העירוני, אלא ממש סביבנו, אנחנו מתחילים לחשוב על "החיים שלנו". במקום לחוות את ה"תחושות" רק כשיוצאים, אנחנו יכולים להרגיש את "המרחב הרגשי" רק על ידי הליכה. אז, בפעם הבאה שיהיה לכם סוף שבוע פנוי, אולי כדאי לכם לחפש את ה"מחוזות" האלה בשוק העתיק של אנסאן, ב"ארטה קפה" בשִ'ינְלִים-דונג, או בבית הקפה "סול דרופ" בדונגדה-מון, בלי לחצות את נהר האנג.